עץ או פלי?
כל אחד מאיתנו עובר כל הזמן צדדים, לפעמים אנחנו מחפשים עבודה ולפעמים אנחנו מגייסים את העובד הבא במחלקה. כל פעם שאנחנו בצד אחד, אנחנו שוכחים שיום אחד נהיה בצד השני. כשאנחנו בין עבודות, זה נראה לנו סוף העולם… המילה הנוראית הזו "מובטל" מוצמדת לתג השם שלנו ומכאן העולם נראה אכזר. כאילו לעולם כבר לא נשתייך ל"חברה" ל"אלה שעובדים". הזמן עובר לאט, וכל שבוע נראה כמו חודש, שמרגיש כאילו יצאנו כבר מהמחזור.
גם כשאנחנו עובדים במרץ ומגייסים – אנחנו שוכחים. שוכחים שאנחנו נתונים לחסדי המשכורת, המעסיק, ומרגישים בגג העולם, כורעים תחת מצוקות הלחץ ואינסוף עבודת הניירת, מעבר על כמות קורות חיים לא הגיונית וסבך ראיונות עבודה שזזים כל שנייה באאוטלוק. גם במצב הזה אנחנו נוטים לשכוח שיום אחד נהיה בצד השני.. לא כי אנחנו לא טובים או לא מוכשרים, אלא פשוט כי ככה זה. גלגל מסתובב לו.
אם רק נצליח לזכור כל פעם איך זה להיות בצד השני, אולי נוכל להיות נחמדים יותר בכל צד… לשני הצדדים חלקים פחות מוצלחים ודווקא היום כשהמאזניים זזות ומשתנות, כשהיתרון לצד העובדים הולך ומתרחק ועובר לצד של המעבידים, אני חושבת שהגיע הזמן לעצור שנייה ולזכור. לעצור לשנייה ולזכור איך היה קודם, ולקחת על עצמנו אחריות והחלטה להתנהג בכבוד בכל צד שאנחנו נמצאים.
הנה סרטון שיזכיר לנו סיום של תקופה…
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=MTyJgCusdo0&eurl=http://jobs.guardian.co.uk/videos/200789/-1/&feature=player_embedded[/youtube]
פוסטים נוספים בנושא :
תגיות: עבודה