עבודה וחגים זה נושא רגיש וגם נעים… המעסיקים מזיעים והמועסקים מאושרים. אני איפשהו – באמצע. לא בא לי להיכנס ללחץ של איך החודש הזה ייראה מבחינת תוצאות עסקיות, קצת מקנאה בשכירים שפשוט נהנים מעודף גבוה במיוחד של חופש – והשנה במיוחד… אז כדי שכולם יבינו מה הזכויות של העובדים ומה החובות של המעסיקים – יש כאן כתבה שצולמה ע"י ערוץ 2 בזכות נתונים שקיבלו מאיתנו.

אז זהו, אמנם המשק מאיים במיתון, אצלנו דווקא הצעות העבודה זורמות ולמרות החגים אין ירידה משמעותית במודעות דרושים. רק 1.6% ירידה ביחס לחודש קודם, שזה אומר שהמיתון עדין לא מורגש בשוק העבודה.
כן, הייתי ממליצה לכולם לתפוס פוזיציות טובות דקה לפני שהמיתון מפציע… אפשר גם לנצל את החגים לעשות את זה, יותר קל להיבחר ולהגיע לראיונות כשרבע מיליון ישראלים נמצאים בחו"ל (פחות תחרות על כל משרה…)
וכדי שממש תוכלו להרגיש שהחגים לא דופקים לכם את החיפוש יש לנו מבצע מיוחד לחג – מי שמצטרף עכשיו כמנוי – גם ייהנה מכל הצעות העבודה בארץ (שממשיכות להיאסף ע"י 35 האנשים בחברה גם בערבי חג ובכל בימים שבין לבין) וגם ממבצע שבו הוא מקבל את כל ימי החג על חשבונינו – כלומר אקסטרה 14 יום! מדליק. גם פחות תחרות וגם מתנות… אז שנסו מותניים בדרך לעבודה החדשה

ובשביל שיהיה גם כיף ומתוק – הנה ראיון עבודה לדוגמא ב"איקאה":

וגם ברכה מדליקה שכתב רן בן עזרא, אחראי משמרת אצלנו בחברה, במיוחד בשבילכם מכל הלב

לרגל החג שמסמל את תחילת השנה העברית וכדי שתתחילו להיות יהודים טובים ותפסיקו  לומר תאריכים על פי הספירה הנוצרית, מזכירים אנו לכם כמה מעלות באות עלינו לטובה או לרעה (תלוי איך מסתכלים על זה) בראש השנה:

בראש השנה, בראש השנה ניחנק מהרבה מאד דבש עד שנקבל הרעלת סוכר,
לאחר שיונחו על שולחננו תפוחים מכל הסוגים ועוגות הדבש "הכי טעימות" שבני ישראל מעולם לא אכלו בניכר.

בראש השנה, בראש השנה, נגרום לכל הילדים חסרי הישע טראומה לכל החיים,
כשיציגו לפניהם ראש של דג ויאמרו להם כי זה מאד טעים.

בראש השנה, בראש השנה אוכלים רימונים ושותים מהמיץ האדום, רק שאף אחד לא יודע שעדיף לשתות חומץ במקום.

בראש השנה, בראש השנה, מתקשרים לאנשים לאחל חג שמח וחתימה טובה, למרות שבפעם האחרונה שהתראיתם זה עם זה הייתה בגן טובה.

בראש השנה, בראש השנה, שמחים שזה לא חג פסח ואין צורך לאכול מצות, אך מתבאסים כי עוד שבוע מגיע צום יום כיפור ולהיות יהודי זה לא קל – אין מה לעשות.
ועכשיו ברצינות,
חג שמח, טוב ומוצלח לכולם!
המשיכו להיות עובדים חרוצים ואל תשכחו כי גם בחגים, מעסיקים אצלנו מפרסמים.
האחריות למחפשי העבודה אינה פוסקת לעולם, כי לעזור לאנשים למצוא פרנסה זו מצווה – תהיו גאים בעצמכם על כך – זו עצה!
שתהיו בריאים, שמחים ומאושרים תמיד.
מי ייתן ותהיה זו שנה של הצלחות אישיות וחברתיות גם יחד. שנה בלי דאגות, שנה של הגשמת משאלות והצלחה בעמידת היעדים שהצבתם לעצמכם.

שנה טובה, גמר חתימה טובה וחג שמח.

אז באמת, שתהיה לכולנו שנה נפלאה ומרובת בחירות משובחות!

לאחרונה הגעתי באקראי לטקסט מתוך הספר "שאלת העוצמה" של דן לסרי. כשאני אומרת הגיע אליי באקראי, אני מתכוונת לזה ממש. סיפור בפני עצמו.  כל כך התחברתי אליו שהרגשתי עד כמה אני לא טובה במילים. כי הוא מבטא בכזה דיוק משהו שאני יודעת בתוכי ולעולם לא יצא במלוא עוזו.  הרגשתי שזה בדיוק המקום לשתף בכמה חלקים נבחרים מתוכו, שנראה לי, שיכולים בכל רגע להזכיר לכולנו, את מה שאנחנו יודעים ונוטים לשכוח:
"אני מאמין שבכל ילד, בכל אדם, טמונה עוצמה. אבל איכשהו, פעמים רבות כל כך, הופך תהליך החינוך והתרבות לניסיון לרסן את העוצמה האישית, לתלם אותה, ובסופו של דבר, כמעט תמיד, לדכא אותה. אני מדבר בעיקר על התהליכים הלא מודעים, בהם לומד הילד לראות את עצמו כילד רגיל, אחד מיני רבים, אזרח מן השורה."
"כי האמת היא שלא רק שבכל אחד מאיתנו יש גאונות מיוחדת, כישרון בלתי רגיל לדבר מסוים, אלא שכל אדם בשלמותו, בעצם חייו, הוא מופע בלתי רגיל. כל אדם הוא גיבור-מגלה ארצות, נווד בנתיבי החיים. אם יש סיבה למפגשי חינוך כמשהו נפרד מן התהליך הטבעי של התרבות, הרי זה דווקא על מנת ללמד כיצד לשמור את העוצמה הזאת בתוך התרבות, ולפעמים על אף התרבות"
"אני מרגיש שזוהי חובתו המוסרית של כל אדם לעצמו ולעולם שהוליד אותו-לשאוף להיות בלתי רגיל, לא דווקא על ידי מעשה מוחצן יוצא דופן, אלא על ידי כך שישא בהכרתו את משא בדידותו כליווי יומיומי לכל מעשה שלו. שלא ייחפז לסגת, בשל הפחד, אל תוך הנורמאלי, שלא יבטל את אחריותו לכל מעשה שלו בשם הכללי הסתמי. שלא יטעה לראות במעשיו את קליפתם החיצונית, כביכול את המעשה המסוים הזה עשו כבר רבים לפניו. אי אפשר להסתתר בתוך הכללי. אי אפשר לבטל את אחריות של זמן ההווה המתחדש באופן בלתי רגיל לחלוטין גם במעשה הבנאלי ביותר. שכן, מעשה של אדם אינו רק אובייקט משוכפל, משהו שאפשר למיין ולסווג כמו סחורה-"הוא אכל", הוא רץ", "הוא הלך לבית הספר", "הוא דיבר", שהרי בכל מעשה כזה יש מישהו שעושה אותו, מישהו חד פעמי, פרטי לאינסוף, אשר נכח בתוכו, הרגיש אותו, יצר אותו, השתהה בתוכו, שפך לתוכו את אור הכרתו ואישיותו הייחודית, וברא את המעשה כממשות פנימית הקודמת לכל קליפה שלו. "
"התבונה היא סוג של אומץ לב. האומץ להיות יחיד מסוגו, כלומר להיות בעל דיבור בעולם, אדם המסוגל לכוונה. האומץ לא להיות מכאני. לא להיכנע לתבניות מוכללות. לחתור אל הנקודה הפנימית, להילחם בסחף אל הסתמיות שאנו יורשים יחד עם תפיסת העולם המכאנית. "
קחו לכם את זה, להזכיר לכם את ייחודיותכם. גם כשאתם בן עבודות, מבולבלים, או דווקא עובדים ועמלים ולא רואים את אשר אתם נותנים, או כשאתם נוטים להיסחף אל הפחד מהלא נודע, או אל הלחץ והפחד מאיבוד ההצלחה.
הזכירו לעצמכם את מה שאתם כבר מזמן יודעים עמוק בפנים – כל נגיעה שלכם היא אור ייחודי, אור שהוא רק שלכם, ובדיוק כמו שהוא עליו להיות ברגע הזה. אין טעויות, והפחד, אינו אלא מחשבה מתעתעת.
בהצלחה בכל אשר אתם הינכם.